ממצא מפתיע: שטיח ששומר על צבעו

לעתים קרובות מאוד, הדור הצעיר שומע מאנשים מבוגרים שקודם המוצרים היו באיכות טובה יותר, הטכנולוגיה הייתה אמינה יותר והחלב טעים יותר בהשוואה למקבילים מודרניים. זה נכון בחלקו: היום אנחנו מתרחקים ממה שקיבלו פעם האמהות, האבות, הסבתות והסבים שלנו.

נכון, במקרים מסוימים ניתן לטעון טענות כאלה, מאחר שהן בעלות אופי פלסטיני. מה שאפשר לומר, אבל מבחינת כל הבדיקות והבדיקות, אותה גלידה או שמנת חמוצה עומדים בכל התקנים והדרישות התברואתיות. עם זאת, ישנם דברים אשר שוב מאשרים את העובדה כי בימי קדם כמה פריטים ביתיים היו באמת טובים יותר. קחו למשל את שטיח אלטאי העתיק, שנמצא בסוף שנות ה -40 ושמר על צבעו באופן מפתיע. אך באותה תקופה, על פי ארכיאולוגים, הוא "הפך" לגיל 2500 בערך.

איזה ממצא פלא

שטיח מדהים התגלה בתל קבורה קפוא. והדבר המעניין ביותר הוא בקבר. עם זאת, הדבר השפיע גם על בטיחותו. בשל הטמפרטורה הנמוכה, הערימה הייתה מוגנת מפני חרקים שעלולים לפגוע בחומר באופן משמעותי, והחדר הסגור לא איפשר לקרני השמש הקופחות לשרוף את צבע המוצר.

מומחים קבעו את "גיל" השטיח - הוא נעשה בסביבות המאה ה -11 לפני הספירה. כמו כן, ארכיאולוגים מטילים ספק בכך שהם השתמשו בו בבית. סביר להניח שזה היה פריט יוקרה מענג, כי רק בני האצולה השבטית יכלו להרשות לעצמם עושר כזה.

instagram viewer

כל הנסיבות הללו אינן שוללות את העובדה שהשטיח שמר על גוון מפתיע - הצבע התברר כי הוא עמיד מאוד. זה מרגיש כאילו 2500 השנים האלה לא היו קיימות - צבע עשיר, דיוק של רישומים, קישוט מדהים, יופי של סימטריה - כל זה נשמר, כאילו כלום לא קרה.

איך זה קרה?

לדברי מדענים, שטיחים כאלה יוצרו בצורה מוזרה מאוד. לפני צביעת הבד טבלו האנשים הקדמונים צמר במחמצת מיוחדת, שהוכנה על בסיס סובין חיטה. כאן טמון הסוד: פטריית Geotrichum candidum הפכה את החומר לעדין יותר ופגיע יותר לכתמים, מה שאיפשר לצבע לחדור לשכבות העמוקות ביותר, לחלוטין לכל הסיבים.

עם זאת, יש ניואנס קטן בסיפור הזה: אם האדם שעוסק בייצור השטיח לא עשה זאת הייתה לו חסינות חזקה, ואז ממגע עם פטרייה זו הוא לא יכול רק לחלות, אלא לגמרי לָמוּת. מכאן המסקנה כי נכס כה ייחודי של השטיח עלול היה לעלות בחייו של מישהו (וטוב אם רק אחד).