ממציא נורת הליבון: מי היה הראשון בעולם, ההיסטוריה של יצירת מנורה חשמלית, לודינין

קשה לדמיין את החיים המודרניים ללא חשמול ובמיוחד ללא מנורה חשמלית. רבים בטוחים שהממציא של הנורה הוא תומס אדיסון, אבל למעשה, ההיסטוריה של יצירת המכשיר הזה היא די ארוכה ולא פשוטה כמו שזה נראה. מספר רב של מדענים עבדו על המצאה, שבלעדיה אי אפשר לדמיין חיים.

היסטוריה של המצאות

אנשים מאירים את בתיהם מאז שלמדו איך לעשות אש. עם התפתחות האנושות, נעשה שימוש במגוון חומרים כמקורות תאורה מלאכותית:

• שמני ירקות;
• שומן מן החי;
• שמן;
• לפיד;
• גז טבעי.

שיטת התאורה הראשונה הומצאה על ידי המצרים הקדמונים, שהשתמשו בכלים מיוחדים שבהם שפכו שמן והורידו פתיליות כותנה. מאז שאנשים החלו להפיק שמן, הגיע עידן מנורות הנפט, שהחליפו לפידים ונרות. השלב האחרון בפיתוח בתחום זה היה המצאת מנורות חשמליות.

שלבי התפתחות

קשה לענות באופן חד משמעי על השאלה מי המציא את מנורת הליבון, מכיוון שמספר רב של מדענים השתתפו ביצירת המכשיר ההכרחי הזה. בזמנים שונים ובשלבים שונים, הידע שלהם, עבודות ומיומנויות יושמו על ידי מדענים רבים:

• פאבל יבלוצ'קוב;
• ג'רארד דלר;
• תומאס אדיסון;
• דיוויד קולידג';
• אלכסנדר לודינין;
• היינריך גובל.

ג'רארד דלר והיינריך גובל

המדען הצרפתי ניסה לראשונה ליצור אנלוגי של הנורה המודרנית עוד בשנת 1820. בתור חוט נימה, נעשה שימוש בחוט פלטינה, שיכול להתחמם בצורה מושלמת ולהאיר בבהירות.

"הסבתא רבתא" של המנורות המודרניות תמיד נשארה אב טיפוס, והממציא מעולם לא חזר אליה.

החוקר הגרמני היינריך גובל הציג המצאה משלו ב-1854. הנורה התבססה על במבוק וכלי עם אוויר מפונה. בכלי הונח חוט במבוק שישמש כמנורת ליבון.

גבל היה זה שנחשב לאדם הראשון שהמציא את הנורה.משמש לתאורה. בפעם הראשונה, המדען הצליח לנחש שחלל הוואקום יאפשר למנורת ליבון לבעור זמן רב יותר. הודות לשימוש בוואקום, זמן ההפעלה של המכשיר הוארך במספר שעות. לקח למדען שנים ליצור חלל חסר אוויר לחלוטין.

המדען הרוסי אלכסנדר לודינין

למרות התנסויות קודמות, הממציא הראשון של הנורה נחשב למדען הרוסי אלכסנדר לודינין. הוא זה שהגשים את חלום האנושות על מקור מתמיד של הארה. המהנדס הרוסי הציג לראשונה את המצאתו ב-1872, ושנה לאחר מכן הודלקו המנורות הראשונות של לודינין ברחובות סנט פטרבורג.

מקור האור הזה יכול היה לעבוד עד חצי שעה, ובמשך הזמן הזה זה היה התקדמות. אם האוויר נשאב החוצה, המנורה המשיכה לפעול. כלומר, זה היה מקור האור הרציף הראשון.

לודינין הוענק פטנט על מנורה עם חוט פחמן. לאחר מכן, המדען ערך ניסויים על שימוש בחומרים עקשן שונים עבור המוט. הוא היה הראשון שהציע להשתמש בטונגסטן למטרות אלו, כמו גם לשאוב אוויר מנורה, למלא אותה בגז אינרטי.

הממציא פאבל יבלוצ'קוב

ממציא רוסי אחר, פאבל יבלוצ'קוב, הצליח להאריך את פעולת מנורות החשמל עד לשעה וחצי. פאבל ניקולאביץ', שהקדיש את כל חייו להנדסת חשמל, הצליח ליצור לא רק את הנורה הראשונה, אלא גם הפך ל"אבא" של הנר החשמלי. הודות לכך, ניתן היה להאיר ערים בלילה.

להמצאה החשמלית של יבלוצ'קוב הייתה עלות נמוכה ויכלה להאיר את החלל במשך שעה וחצי. לאחר הבעירה, המנורה הוחלפה בחדשה. האחריות הזו הייתה מוטלת על המגבים. מאוחר יותר הופיעו פנסים עם החלפת נרות אוטומטית.

ההמצאה של יבלוצ'קוב היא שסללה את הדרך להחדרה מסיבית של חשמל לתאורת רחוב.

החידוש בהמצאתו של יבלוצ'קוב היה שבמנורותיו היה חוט קאולין, שלא הצריך ואקום לבעירה ממושכת. במקביל, המכשיר של מהנדס החשמל הרוסי דרש חימום מקדים של המוליך, למשל, עם גפרור.

תומס אדיסון האמריקאי

כשהם מדברים על הממציא שיצר את מנורת הליבון, הם תמיד מזכירים את תומס אדיסון. אבל מעטים יודעים שהאמריקאי פשוט שיפר את המכשיר שהומצא לפניו, הגיש עליו פטנט בזמן והשיק ייצור המוני. לכן, אדיסון הוא יותר איש עסקים מאשר מדען, והראשון שהמציא את הנורה היה הרוסי אלכסנדר לודינין.

באמריקה, המצאתו של לודינין נודעה בזכות קצין הצי חוטינסקי. לאחר שביקר במעבדה של אדיסון, הוא מסר לו את המצאותיהם של לודינין ויבלוצ'קין.

האמריקאי שינה את החידוש על ידי שימוש בחוט אשור במקום מוט פחם. לחשוב על כיצד לשפר את ביצועי המנורה, הוא נאלץ לעשות כ-6,000 ניסיונות, אבל המטרה הושגה - הנורה שלו יכלה לבעור כמעט מאה שעות. אדיסון רשם פטנט על ההמצאה כשלו, מה שעורר מחאה מצד יבלוצ'קוב.

המדען האמריקאי גם תרם תרומה משלו למכשיר, שהפך הכרחי לכל האנושות. הוא יצר בסיס מנורה ושקע, כמו גם מתג סיבובי, שבלעדיו נר חשמלי לא יעבוד.

מתולדות הבריאה ברור שהרבה מדענים מובילים באותה תקופה היו מעורבים בהמצאת הנורה. מי שהיה המגלה, ללא ההמצאה המדהימה הזו, העולם היה שונה לחלוטין.