האם כדאי לנגב את הכלים יבשים ולמה זה נחוץ?

שוט מוכר מהסרט: אם הברמן לא עסוק במזיגת משקאות, אז הוא עומד בשלווה ליד הדלפק ומנגב את הכוסות במגבת. המציאות הקשה בחיי היום-יום של משפחות בודדות: כל יחידת כלים, שהרבה ממנה נאספים לאחר ארוחה משפחתית, נשטפת תחילה ולאחר מכן מנגבת. ומה הכי מעניין, אף אחד מהציורים המתוארים לא נותן תשובה מדויקת לשאלה "למה זה נעשה?" כדי להבהיר את המצב, יהיה שימושי להכיר את דעותיהם של מעריצים ומתנגדים לפעילות מרגשת זו.

טיעונים עבור

מכיוון שהמשימה העיקרית היא לברר את כדאיות ניגוב הכלים, אותם מקרים הקשורים להרגל פשוט לא ייחשבו. בין השאר מובילות הדעות הבאות בשאלה "למה":

• כדי לא להצמיח רטיבות בארון;
• לא לכלול התזת לחות על משטחי העבודה ברגע שהכלים נשלחים לייבוש;
• כדי שלא יצטברו מים במשטחים ולא ירקבו;
• קל יותר לנגב אותו מאשר לנקות את מגש היבש מאוחר יותר;
• כדי שזה יבריק ולא ישאיר כתמים.

טענה נוספת שנמצאה בפורומים: “סירוב לנגב את הכלים במגבת זו טיפשות גדולה. סוגים מסוימים של מזהמים (קזאין לאחר חלב, שמנים צמחיים ובעלי חיים) אינם ניתנים להמסה ולשטיפה. הסרתם המוחלטת אפשרית רק עם ניקוי מכני של הכלים, שהוא ניגוב... בבתים שבהם הכלים אינם מנוגבים, הדבר הופך מיד בולט. דביקות, שומן וכתמים עכורים אינם גורמים לרגשות, מלבד גועל".

ויכוח נגד

ניסיונות לסדר את נקודות המבט של מי שאינם מקבלים את הפעילות הזו הובילו ליצירת הדעות המובילות הבאות:

• לא אסתטי - הערימה נשארת על הכלים;
• זה לא מתאים - אתה מעז לשטוף את האשפה שלך;
• לא רווחי - או כביסה מתמדת, או עלויות רציניות עבור מגבות נייר;
• לא היגייני - למעשה, התהליך מוביל לפיזור אחיד של זיהום שיורי.

לגבי הנקודה האחרונה: מאמר מעניין מאוד על תוצאות מחקר של מדענים אמריקאים מסתובב ברשת. הנה קטע מתוכו: “באוניברסיטת אריזונה התגלה כי 89% ממגבות המטבח מאוכלסות בחיידקי מעיים, 25.6% מהם הם E. coli. המשמעות היא שניגוב כלים במגבת כזו גורם לרוב להרעלת מזון. אחרי הכל, מיקרואורגניזם ממגבת חודר אל פני השטח של כלי שולחן ומשם - למזון הנצרך על ידי אדם."

איפה האמת?

כדי למצוא אותו, צריך לחזור נפשית לימים שבהם אנשים לא ידעו על היתרונות של אספקת מים מרכזית ושלל חומרי ניקוי. לאחר מכן נשטפו הכלים באגנים עם מים נקיים, והבריקו עד הברק באפר, חול או בד. מאוחר יותר, החלו להשתמש בתמיסות סבון שונות, שהסירו הלכלוך טוב יותר, אך הם עצמם נשטפו בצורה גרועה למדי והיה צורך לנגב אותם במגבות.

כיום ישנם חומרי ניקוי פעילים וקלים לשטיפה ואספקת מים מרכזית עם זרימות כמעט בלתי מוגבלות של מים זורמים. כלומר, אפשר לשכוח מכתמים שומניים או שאריות של "כימיה" על הכלים. אבל מים רגילים יכולים להשאיר את חותמם. במקום זאת, המלחים שהוא מכיל. הם יוצרים את הכתמים המכוערים, הנראים בבירור, על זכוכית, מתכת או פלסטיק שקוף. ורק בשביל לחסל אותם, יש טעם לנגב את הכלים. אבל אתה צריך לעשות את זה נכון.

טיפים לתרגול

מגבת רגילה מחומרים טבעיים תקל מאוד על העבודה. על ידי הנחתו ליד הכיור, תוכלו לקבל משטח הסופג היטב לחות מכלים שזה עתה נשטפו. בתום ניקוי כלי המטבח מהמגבת, מומלץ לשטוף אותו במים נקיים ולשלוח לייבוש - זה ימנע חיידקים מהשרצה.

לאחר שטיפת כל הכלים, הם מוסרים מהמשטח סופג הלחות, תוך כדי מיון. כל דבר שלא יורגשו עליו כתמי מלח ניתן לשלוח ישירות למייבש - שם יתנדפו הטיפות הנותרות, והמגש לא יתמלא יותר בלחות "נרקבת". רצוי לנגב את שאר כלי המטבח (הכל שקוף או מתכת).

להברקה, עדיף לבחור מטליות מיקרופייבר: הן סופגות לחות היטב, קשיחות מספיק כדי להסיר משקעי מלח ואינן משאירות מוך על פני השטח לטיפול. יתרון נוסף שלהם הוא המחיר, המאפשר, ללא פגיעה רבה בתקציב המשפחתי, לבצע החלפה שבועית של פיסת הבד הזו. וכדי שמיקרואורגניזמים לא ירבו בבד במהלך 7 ימי השימוש הפעיל הללו, מספיק לשטוף ולייבש אותו לאחר כל שימוש.